פסק-דין בתיק ב"ל 38299-12-11

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לערערים מתאריך 7.11.11 אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 0% החל מ-31.10.10, וזאת בגין תאונת עבודה מתאריך 10.10.10. [נציין כי בהודעת הערעור נפלה טעות בהתייחס למועד מתן ההחלטה של הוועדה הרפואית לערערים, שכן ברור כי הוועדה לא יכולה הייתה להתכנס לפני מועד הפגיעה].

2.         המערער נפגע בעינו בתאונת עבודה בתאריך 10.10.10 עקב פיצוץ של בקבוק סודה.

            הפגיעה הוכרה כ-"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]

תשנ"ה - 1995.

המערער קיבל דמי פגיעה לתקופה מ-11.10.10 ועד 30.10.10.

3.         בתאריך 19.7.11 נבדק המערער על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון אשר ציינה כי המערער שב לאותה העבודה, פירטה את חדות הראייה בעין ימין ובעין שמאל של המערער וציינה "שתי העיניים שקטות, בעין הימנית בגבול האישון צלקת אחרי חתך טראומתי עמוק. פרט לכך, סגמנטים קדמיים תקנים...קרקעיות תקינות בשתי העיניים."

            מסקנת הוועדה  הייתה: "לגבי הירידה בראייה ב-2 העיניים, מדובר על קוצר ראייה שאינו קשור לתאונה הנידונה, זקוק למשקפיים."

            למרות מסקנה זו העניקה הפוסקת בדרג הראשון 5% נכות למערער לפי פריט ליקוי 61 [א].

4.         על החלטת הדרג הראשון ערערו לוועדה הרפואית לערערים, הן המערער והן המשיב.

            טיעוני המערער באמצעות ב"כ עו"ד עזאם היו כי הוועדה מדרג ראשון טעתה שקבעה שקוצר הראייה אינו קשור לתאונה הנדונה, וכי המערער סובל מהגבלה ניכרת בראייה עם כאבים בשל הפגיעה.

            טיעוני המשיב בערערו היו שהוועדה מדרג ראשון טעתה בהענקת 5% נכות לפי סעיף ליקוי 61 [א] שכן סעיף זה דורש שליקוי הראייה ינבע מהתאונה/מכתמי הקרנית שנגרמו עקב התאונה, ואצל המערער הירידה בראייה הינה על רקע קוצר ראייה שאינו קשור לתאונה, וקיימת ב-2 העיניים.

            בערעור צוין כי ודאי שלא ניתן לקבוע אחוזי נכות על סמך סעיף 61 [א].

5.         הוועדה הרפואית לערערים אשר התכנסה בעניינו של המערער בתאריך 7.11.11 ואשר כללה בהרכבה מומחה בתחום רפואת העיניים ציינה כי עמדו בפניה ערר המוסד וערר המערער/הנפגע וכן כי במעמד הדיון בפניה נכח עו"ד עזאם.

            הוועדה הרפואית לערערים ערכה בדיקה קלינית של המערער וציינה בסעיף 21 לפרוטוקול את ממצאיה.

            בין הממצאים שציינה, צוין כי עין שמאל תקינה על כל חלקיה וכי בעין ימין צלקת עמוקה בצורת משולש בגודל 3*1.5 מ"מ.

            הוועדה הרפואית לערערים דחתה את ערר המערער/הנפגע וציינה שחדות הראייה זהה בשתי העיניים ומצביעה על קוצר ראייה עם אלמנט אמבליוטי אפשרי שאינו קשור לפגיעה, שכן עין שמאל לא נפגעה כלל.

            בנוסף לכך, ציינה הוועדה כי ה צלקת שקיימת בעין ימין אינה מרכזית ואינה משפיעה על כושר הראייה.

            הוועדה קבעה כי היא מקבלת את ערר המוסד.

            בלא קשר לערר המוסד שהתייחס להיעדר האפשרות להעניק 5% נכות בגין פריט ליקוי 61 [א], ציינה הוועדה שמעבר לכך שלא נפגעה חדות הראיה בתאונה הנדונה, הרי הצלקת אינה מרכזית ואינה בגודל המקנה אחוזי נכות, ובלשון הוועדה: "לעניין ערר המוסד - הוועדה מקבלת את הערר. ללא קשר להיעדר הפגיעה בחדות הראייה, מדובר בצלקת שאינה מרכזית שאורכה פחות מ-4 מ"מ ולכן הנכות בגינה עומדת על 0%..."